תאוריות רבות נכתבו וגובשו כדי להסביר את מבנה היקום וחלקי היסוד שבו. אחת מהן מצא חן בעיני יותר מהשאר, זאת תאוריית המיתרים של היקומים הרב-מימדיים. לפי תיאוריה זאת, היקום וכל החלקים שלו עשויים מתודעה טהורה שזורמת ויוצרת מערבולות של אור מעבר לזמן. מערבולות אלו מכונים חורים שחורים ולבנים על שם האור שנכנס ויוצא, האור הזה יוצר זמן ואת כל חלקיקי החומר, כלל חלקיקים שהפוכים לזמן ולחומר, מה שרק הדמיון יכול להבין, כי הסברים מתמטיים של חלקיקים אלו נשארו עדיין בגדר רעיונות עם רמזים בלבד. הפיזיקה תלויה ביכולת שלנו להסביר את היקום באופן מובן והגיוני בעזרת המתמטיקה שאמורה להיות תמיד נכונה. אולם, יש כאן משהו מיוחד. התודעה היא מעבר למתמטיקה וכוללת בתוכה גם מצבים שאינם משוואות נכונות, כלומר, הפיזיקה הקוואנטית נוגעת במתפיזיקה ובנסיון להבין או לתאר מציאות שהיא לא ניתנת להסבר מתמטי, יתכן הסבר רגשי, מוזיקלי, אהבתי, רומנטי, הרפתקני ואף דמיוני לחלוטין. מצב זה שבו הגבול בין המובן והנתפס לבין הבלתי נתפס ברור ונראה, יוצר תגובות שונות מאנשים שונים. זאת הסיבה, לדעתי, שחוקרים שונים מגלים חלקיקים שונים. התצפית יוצרת מציאות וזאת תוצר של הצופה ואופיו. כאן הפיזיקה היא כבר "אומנות יצירת המציאות", מה שבימי קדם נקרא קסם...
הפיזיקאים הקדומים רצו להבין את המציאות ולשלוט בה, מסיבות רבות. הפיזיקאים של העתיד ינסו ליצור חלקיקים שאינם קיימים ולייצר מהם חומרים ויסודות שאינם ידועים, להמציא מציאות חדשה.
מה שמעניין הוא שאותם פיזיקאים בעתיד למעשה יעשו מה שניסו לעשות הקדמונים: לעשות ידוע מהבלתי ידוע. יש טכניקה נחמדה לעשות זאת גם אם אנחנו לא פיזקאים או קוסמים מדופלמים:
פשוט נקרא לבלתי ידוע בשם "חושך" ולידוע נקרא "אור", אז נוצרת תפיסה שהיא על גבול הדתות: המציאות הדואלית: היקום שמחולק לשני חלקים הפוכים זה לזה. תצורה זאת היא המצאה אנושית, ליקום אין שני קצוות בלבד, הוא עם אינסוף קצוות והיבטים, כמו אוקינוס וים גדול עם הרבה זרמים ושכבות. בכל סמל שנבחר להשתמש כדי להבין את היקום, תהיה תוצאה של מה שאנחנו מבינים מהסמל ולא משהו שבאמת נוצר מהסמל. כלומר, התודעה עצמה ששונה מאדם לאדם יוצרת מציאות שונה לכל אדם ואדם. גם אם יהיו באותה אמונה ותחת אותו הסמל ותחת אותו קיטוב (אור וחושך). זאת הסיבה
שהיקום מאוד מעניין ומסקרן: יש בו הכל ומעבר להכל...
הכל יכול להיות, ונקווה שיהיה רק לטובה !
הפיזיקאים הקדומים רצו להבין את המציאות ולשלוט בה, מסיבות רבות. הפיזיקאים של העתיד ינסו ליצור חלקיקים שאינם קיימים ולייצר מהם חומרים ויסודות שאינם ידועים, להמציא מציאות חדשה.
מה שמעניין הוא שאותם פיזיקאים בעתיד למעשה יעשו מה שניסו לעשות הקדמונים: לעשות ידוע מהבלתי ידוע. יש טכניקה נחמדה לעשות זאת גם אם אנחנו לא פיזקאים או קוסמים מדופלמים:
פשוט נקרא לבלתי ידוע בשם "חושך" ולידוע נקרא "אור", אז נוצרת תפיסה שהיא על גבול הדתות: המציאות הדואלית: היקום שמחולק לשני חלקים הפוכים זה לזה. תצורה זאת היא המצאה אנושית, ליקום אין שני קצוות בלבד, הוא עם אינסוף קצוות והיבטים, כמו אוקינוס וים גדול עם הרבה זרמים ושכבות. בכל סמל שנבחר להשתמש כדי להבין את היקום, תהיה תוצאה של מה שאנחנו מבינים מהסמל ולא משהו שבאמת נוצר מהסמל. כלומר, התודעה עצמה ששונה מאדם לאדם יוצרת מציאות שונה לכל אדם ואדם. גם אם יהיו באותה אמונה ותחת אותו הסמל ותחת אותו קיטוב (אור וחושך). זאת הסיבה
שהיקום מאוד מעניין ומסקרן: יש בו הכל ומעבר להכל...
הכל יכול להיות, ונקווה שיהיה רק לטובה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה